ראשי הבית של כולם מאמרים בוגרים אירועים אודותינו English
 מאמרים חגים
  ברכה ותפילה
    שותפות
    צור קשר
  

    זוגיות
    פרשת השבוע
    אמונה והשקפה
    חינוך ילדים
    הלכה
    חגים

חג החנוכה - מאמר

   הרב יוסף ברוק
   הרב שמחה כהן
   הרב יוסף קלצקי
   אורי פז
   הרב רוזנווסר
   הרב חיים בראון
   נתיבות עולם
   הרב ישראל ארנון
   יעקב בובליל
   גד דואר
   נתיבות עולם- כללי
   הרב נחום דיאמנט

חג החנוכה - מאמר

תקציר: חנוכה – באספקלריה של דורות
מאת: נתיבות עולם- כללי
 
הרב י. ד. רוזנברג שליט"א
חנוכה – באספקלריה של דורות
 
 אחד המאפיינים הבולטים הן בתורה שבכתב והן בתורה שבע"פ היא העובדה כי באף אחד מהם אין תאריכים, לא כרונולוגיים ולא הסטוריים. לא כתוב בתורה למשל כי בשנה זו וזו לבריאה נולד נח, או בשנה זו וזו לבריאת העולם היה המבול או לידת אברהם. והענין מצריך הסבר, מדוע באמת אין תאריכים בתורה לארועים?
 
 המסקנה המתבקשת מאליה בענין היא כי התורה איננה ספר הסטורי האמור לדווח על הארועים מנקודת מבט של זמן ולספר על העבר לדורות המאוחרים יותר.

 התורה מעבירה לפנינו ארועים והתרחשויות מנקודת מבט של נצח, לאמור, הכתוב בתורה נכון הוא באופן אבסולוטי בכל מקום ובכל זמן, ולכן אין משמעות לתאריך, אין ערך למקום, ונקודה זו תורחב בהמשך בל"נ.

 הוכחה נוספת להנחה הנ"ל מתבטאת בכך שלא כל מה שהתרחש בעבר כתוב בתורה. יתירה מזו, פעמים שהתורה מדגישה נקודות הנראות לנו כשוליות, והן באו בהרחבה ובפירוט בתורה, לעומת נושאים מרכזיים הנדחקים כאילו לשוליים.

 למשל, כל מעשה בראשית מובא בצמצום ובהגבלה. אין תאור בכלל, והכל נכתב באופן מאוד כללי. בריאת השמש והירח והכוכבים מובאת בקיצור נמרץ, למרות שהיא בריאה נוראה בפני עצמה. התורה מדברת על בריאת הכוכבים כאילו בהבלעה. אין תיאור ולו ברמז כי מדובר במליוני כוכבים, ובמרחקים עצומים זה מזה.

 ואילו חטא אדם הראשון מובא באריכות יתירה ובפירוט רב. כל מה שאמר הנחש, ומה ראתה האשה, ומה אמרה לבעלה ומה עשו ומה הרגישו, הכל מודגש ומפורט.

 גם בספר מלכים מובא בפטירתם של המלכים: "ויתר דברי... כתובים בספר... ", ללמדנו כי התועלת היא מן המסר הבא מסיפור הדברים, ולא התאור ההיסטורי.

 בפרק שני במסכת שבת מוזכר נושא חנוכה בקיצור נמרץ, שאינו עומד ביחס למקום שחנוכה תופס הן מבחינת ההלכה, והן מבחינת המשמעות העיונית. מאי חנוכה (מה זה חנוכה). שנו חכמים: בכ"ה בכסלו ימי חנוכה, שמונה הן וכו' שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו'.

 אין פה תיאור על גודל הנצחון, אין תיאור על הרדיפות והנגישות, על המלחמה והמאבק. לא כתוב גם מתי ארע הנס הגדול הזה, וההדגשה היא על נס מציאת פך השמן הנראית לנו כשולית ביחס לנצחון הגדול, והשאלה המרכזית, מדוע?

 אמנם, בתפילת על הנסים יש תיאור מפורט יותר על הנסים ועל התשועות ועל הגבורות ועל המלחמות, על רבים ביד מעטים, על גבורים ביד חלשים, רשעים ביד צדיקים. גם הרמב"ם מוסיף לנו פרט חשוב על הזמן: קצת יותר ממאתיים שנה לפני החורבן השני, מעט פרטים המפוזרים זעיר פה זעיר שם.

 וכל זה מוביל אותנו למסקנה מאוד חשובה ומרכזית. אין כאן תיאור הסטורי. יש כאן הוראה לדורות הנגזרת מאלוקיותה של תורתנו הקדושה, הן התורה שבכתב והן התורה שבע"פ. ורק מה שיוביל למטרה הגדולה והמרכזית הזו יופיע ויודגש. השאר מוצנע ואף נעלם.

 חנוכה אינה ארוע הסטורי במשמעות הרגילה. חנוכה הִנה מרכזית וכללית במרכז חיי אומתנו כאומה יהודית ישראלית בהקף הרחב ביותר של המשמעות. רבותינו ז"ל חושפים כי יוון מרומזת כבר ביום הראשון של הבריאה: "וחושך על פני תהום" – זו יוון. הנה כי כן, יוון מתאפיינת בחושך של בראשית, וכנגדה מופיע מיד הצו האלוקי בבריאה: "יהי אור"!

 כיבושה של יהודה על ידי יוון אינה בעלת משמעות איסטרטגית, הסטורית או מדינית בלבד, אלא מהותית – מהות זו נקבעה ע"י חז"ל בהדלקת נרות בחנוכה. השמן בתכונתו ידלוק לפי הכמות המצויה. אלו הם הכללים הפיזיקליים.

 ואמנם, התרבות ההלניסטית נקבעה עפ"י אותם חוקים. מכאן נקבע אחד המאפיינים הגדולים של התרבות הזו השולחת ענפים עד היום הזה, שהם שקבעו את האולימפיאדה, תחרויות הספורט אשר יסודם נעוץ ב"הוכחה" כי "אני" שווה יותר, אני מסוגל ליותר מהאחרים.

 השרירים החזקים, גמישות הגוף, המהירות, היכולת, הם המונחים ביסוד התרבות שהיוונים הביאו אתם, והאמפיתיאטרון המרשימים שהותירו אחריהם. והענין הרבה יותר מזה, בהרבה מהתחרויות הללו מונחת האכזריות, כמו תחרות האיגרוף, בו האחד מכה וחובט ברעהו עד שהלה נופל בלא יכולת לקום לקול תרועות ההמון הנהנה מהאכזריות וממפלת המפסיד, תחרות ההאבקות וכו'.

 בימיהם היתה אחת ההופעות החביבות עליהם מלחמת האדם עם החיה. שבויי יהודה האומללים הוכנסו לזירה להלחם בחיות מורעבות שקפצו עליהם וטרפו בהם ללא רחמים לקול תרועות ההמון.

 סוג אחד של תחרות נותר עד היום, וזו מלחמת השוורים הקיימת עד היום בספרד.

*     *     *

 בצורה אופיינית מאוד מתעלמים חז"ל מכל הנסים שהיו סביב, ומתמקדים בנס פך השמן, שהגם שלנו הוא נראה כשולי. אך חז"ל במבטם התורני הנוקב, וקבלת אמת שהיה בידם, איבחנו את לב הענין, מרכז ההתגוששות שבין התרבות היוונית לתורת ישראל.

 "יפת אלוקים ליפת". הרבה חכמה קיימת ביוון, וכבר נאמרו הדברים בשחר התחדשות הבריאה על ידי נח, אשר ראה את התגוששות הכוחות הרוחניים בעולם. כל הפילוסופיה של סוקרטס, אפלטון ואריסטו שהעולם הלך אחריו שבי בכוח עיונו המופלג, עד שהרמב"ם ב"מורה נבוכים" כותב עליו כי אין הוא צריך לסתור או להתייחס לכל חכמי האומות. מספיק שהוא סותר את אריסטו, וזה כבר מספיק לכולם.

 אבל "וישכון באהלי שם", משכן כבודו של הקב"ה יהיה באהלי שם. ומיהו זה שיזכה לכך? ענף אחד משֵׁם – אברהם אבינו.

 שם תבא החכמה האלוקית העליונה לידי ביטוי. העימות הוא בין ה"יפת אלוקים ליפת" ל"וישכון באהלי שם". פסגת השכל האנושי, כוח העיון והמושכל לה הגיעו ביוון באותה תקופה, וכנגד – שיא הפילוסופיה נמצא באותו זמן בירושלים. שמעון הצדיק משיירי אנשי כנסת הגדולה, איש האלוקים הנורא.

 היוונים לא החריבו את המקדש. הם הותירו אותו על כנו. הם טמאו את השמנים שבהיכל. השמן – שמן זית זך כתית למאור, בלא שום תערובת של שמרים, זה הראוי להדליק ממנו למנורה שהיא סמל החכמה.

 הרוצה להחכים ידרים, כלומר: יפנה בתפילתו לדרום, ושמנך ומנורה בדרום, כאומרם בראשון מבתרא, "והאר עינינו בתורתך". התורה מאירה את העיניים העיוניות, כשם שהאור מאיר את העיניים בחושך, כך מאירה התורה את העיון. זהו האור המאיר, וזו נקודת ההתנגדות בין ה"יפת אלוקים ליפת" ובין ה"וישכון באהלי שם". התורה שואבת משמן זך בלא שום תערובת מהעוה"ז, ומעלה זו לא תושג על ידי מי שאינו יונק מהתורה. היוונים רצו לפגוע בנקודה הפנימית לטמא את פך השמן, והתוכן של הדברים הוא לפגוע בתורה, ביחוד של עם ישראל, בעליונותה של התורה על היפת ליפת, על יופיופיתו של יפת.

 חלוקה היא הברכה שמברכים על חכם מחכמי ישראל מברכה שמברכים על חכמי האומות. הברכה על חכם מחכמי ישראל: "שחלק מחכמתו ליראיו", ואומות העולם: "שנתן מחכמתו לבשר ודם", כמפורש בפרק תשיעי במסכת ברכות. ההבדל בין הנוסחאות מבארם הגר"מ חברוני זצ"ל, בחכמת התורה הקב"ה נותן כביכול "חלק" ממנו, כי ע"י לימוד התורה מתחברים עם הקב"ה, "וישכון באהלי שם".

 אבל בחכמת האומות הוא "נותן" בלא קשר עמו יתברך. זהו חלקו של החכם מחכמי האומות. זהו החילוק בין חכמת יוון לחכמת ישראל – חכמת התורה. חכמי האומות, תהו בעולם התוהו, אבדו בישימון העיוני שלא הובילם לשום מטרה. חכמי התורה ולומדיה זכו על ידה ל"וישכון באהלי שם".

 הדלקת נרות חנוכה ע"י שמן זית, שהיא המהודרת כמפורש בפרק שני במסכת שבת, בה איבחנו חז"ל את נקודת החילוק בין יוון ליהודה, לא בשדה הקרב שניטש בכל התוקף והסערה. חז"ל מדברים על גבורים ביד חלשים. הגבורים היו היוונים. החלשים היו יהודה. הכוונה כאן לנצחון אור התורה שאיבחנו חז"ל עפ"י הנס שהיה בשמן. נצחון ההנהגה האלוקית על הטבעי. הטבעי ידלוק יום אחד והעל-טבעי שהוא ההנהגה האלוקית ידלוק שמונה ימים. וזהו עיקר ההשגחה האלוקית.

*     *     *

 הרומאים, בהם לא היתה חכמה. הם לא התגוששו עם חכמת התורה, לא התקרבו משום צד, לא טמאו את השמנים במקדש, אלא החריבו את המקדש, לא יכלו לפגוע ברוחני. הם הפילו אבנים, שרפו עצים, ניסו לעקור את יחודו של עם ישראל ע"י שחרשו את הר הבית. "ציון שדה תחרש", חסרו את ה"יפת אלוקים ליפת".

 הם הגלו את עם ישראל לבין האומות. שער הנצחון מפואר המתין לגבור רב התהילה. טיטוס שהחריב את המקדש, ברדתו מהאניה המלכותית, המתין לו יצור דל ועלוב החי על יניקת דמם של אנשים, היתוש שנכנס בחוטמו וניקרו. זו היתה התשובה על התרסתו כי אלוקים של אלו יודע להלחם רק בים, כמפורש בחמישי מגיטין.

 מקים עולה של תורה בא"י, מרן הרב מפוניבז' ז"ל, נסע כעבור כאלף ותשע מאות שנה ברומא, ולפתע ביקש מהנהג שהסיעו לעצור באמצע הדרך. לא הבין הנהג מה יש לו לרב לעשות פתאום באמצע כביש סואן, אך הרב עמד על דעתו. הרכב עצר, הרב יצא וניגש אל שער הנצחון ואמר לידו: "טיטוס, טיטוס, לפני כאלף ותשע מאות שנה החרבת את מקדשנו והגלת את עמנו מתוך רצון לעקור את שם ישראל מהעולם. אני נציג אותה אומה שבקשת למחוק מהעולם, ניצב פה ליד אנדרטת הנצחון שהוקמה לכבודך, ואני בדרכי להקים ולקומם את עולם התורה, ולהוסיף עוד ועוד חיילים לתורה".

*     *     *

 ניצבים אנו בפני השאלה, מה טעם היום להמשיך ולהדליק נרות חנוכה? סוף סוף המקדש חרב, וכל הנס הזה שייך להסטוריה.

 אבל חכמינו ז"ל העמיקו עיונם. עם ישראל ממשיך להתקיים גם לאחר החורבן. אדרבה, בתוך ים היגון וסאה מלאה נגישות ורדיפות נכתבה המשנה והיצירה המונמנטלית שאין לה אח ורע ודוגמא, התלמוד הבבלי. כאשר עם ישראל נרדף על צווארו, הקימו גדולי ישראל בצל ברק החרבות שהכו והרגו בהם ללא רחם, ורוממו את תורת ישראל לפסגות לא נודעו.

 במחשכי הגלות עולה השלהבת במצביה השונים. אם במצב בו אפשר לצאת לרחוב עם התורה שאז מדליקים על הפתח כי כן הוא מצבה של התורה האורה והרוחניות, ואם במצב בו צריך להדליק בתוך הבית מחמת הרודף והנוגש, גם אז תאיר האורה בתוך הבתים.

 הבית היהודי שהצמיח וגידל בתוכו ענקי דורות בתקופת האינקויזיציה, גזירות ת"ח ות"ט, תור הזהב בספרד, גדולי ישראל בכל הדורות הותירו אחריהם יצירות ענק שאנו יכולים להשתומם מגודלם ועומקם. נר החכמה והיראה מעולם לא דעך, אף פעם לא כבה סביב כדור הארץ.

 בית המקדש חרב, אבל נותר הבית היהודי. שולחנו של האדם הוא המזבח, ובחנוכה תעלה אורת המנורה, והאדם – הת"ח ניצב בתווך מעלה את האורה, מצית את השלהבת. עמדנו ואנו עומדים במצבים של מאבק עם היוונים והמתיוונים, קבעו חז"ל את ההדלקה לדורות. כי ידעו ברוח קודשם ובקבלה שבידם, כי ההתיוונות והיוונות היא חלק מהעולם, והיא תשןב ותופיע בלבוש כזה או אחר. ולכן קבעו את הדלקת הנרות למען ידע דור אחרון את דרכי המאבק וההתמודדות בתוך מחשכי הגלות, ולעולם לא נסוג ולא נוותר על דבקותנו הבלתי מתפשרת בתורה ובחכמה.

*     *     *

 התורה מעבירה בפנינו את הארועים ללא זמן וללא מקום (ידוע לנו) משום שאין לזה משמעות. דור המבול ישוב ויופיע בצורה כזו או אחרת, והעצה לזה להכנס בתיבת נח, שבהמשך הדורות הוא בית המדרש שלנו, ויהיו אלו יחידים. העולם נשטף במי המבול, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונותרו נח וביתו ואשר אתו בתיבה. כך יהיה גם לדורות.

 אין גם תאריך לנס חנוכה, מתי התרחש, כי כן יהיה לדורות. ההתייוונות והיוונות תופיע, ואנו נדליק מולה את אור התורה.


נתיבות עולם רח' השלושה 36-38 בני ברק טלפון: 03-5794210/1
ראשי  |  הבית של כולם  |  מאמרים  |  בוגרים  |  אירועים בנתיבות עולם  |  אודותינו
ויביט - בניית אתרים